top of page
חיפוש

ליווי לחולים סופניים: מה כולל המענה למשפחה

לפני 11 דקות
זמן קריאה 5 דקות

ליווי לחולים סופניים הוא מענה בשלושה מישורים שפועלים יחד: תמיכה רגשית למטופל ולבני המשפחה, סיוע מעשי בארגון הטיפול והמסמכים, והבנה של הזכויות והאפשרויות שהחוק בישראל מאפשר.


מי שמתחיל מוקדם, עוד לפני שהמצב דחוף, מקבל החלטות ברוגע ושומר על קולו של המטופל גם כשכוחותיו פוחתים.


אנחנו במשאלה אחרונה Last-Wish מלווים משפחות ישראליות, ומאז שנת 2019 ליווינו יותר מ-100 ישראלים בתהליך מול ארגון DIGNITAS בשוויץ.


אנחנו גוף מלווה עצמאי ואיננו נציגה רשמית של הארגון.


לצד זה אנחנו מסבירים "הנחיות רפואיות מקדימות" (מסמך שבו המטופל קובע מראש אילו טיפולים יחפוץ בהם), "ייפוי כוח רפואי" (מינוי אדם שיחליט בשם המטופל אם לא יוכל) ואת הוראות חוק החולה הנוטה למות.


אם אתם לא בטוחים מאיפה להתחיל, פנו אלינו ונחשוב יחד מהו הצעד הראשון.


פינת ישיבה ביתית חמימה עם שמיכה, מנורה ופרחים, אווירה של ליווי לחולים סופניים

מה כולל ליווי לחולים סופניים מבחינה רגשית?


המענה הרגשי מתחיל בדבר פשוט: מקום שבו מותר לדבר.


בבתים רבים כולם יודעים מה קורה ואף אחד לא אומר זאת בקול, כי כל אחד מגן על האחר.


המטופל חושש להכביד, בני המשפחה חוששים לשבור את התקווה, והשיחות החשובות נדחות.


לדברי עובדת סוציאלית ותיקה במחלקה אונקולוגית, "הרבה פעמים מה שמכביד על משפחות הוא השתיקה סביב המחלה, יותר מהמחלה עצמה, וברגע שמישהו אומר בקול מה הוא באמת רוצה, הלחץ בבית יורד".


ליווי רגשי טוב נשען על כמה עקרונות:


  • הקשבה למטופל בלי למהר לפתור, ובלי לשפוט את מה שהוא מרגיש או מבקש.

  • מקום נפרד גם לבני המשפחה, כי הם חווים "אבל מקדים" (אבל שמתחיל עוד בזמן שהאדם חי) ומתמודדים עם עייפות, אשמה וחוסר ודאות.

  • עזרה בשיחות קשות בתוך המשפחה, למשל כשילדים בוגרים חלוקים בדעותיהם או כשצריך להסביר את המצב לנכדים.

  • כיבוד הערכים והאמונות של המטופל, גם כשהם שונים משל הסובבים אותו.


חשוב להבהיר שליווי כזה אינו תחליף לטיפול נפשי כשיש צורך בו.


הוא משלים את העבודה של הצוות הרפואי, של העובדים הסוציאליים בבתי החולים ושל אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש.


הצורך הזה רחב מאוד.


לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), כ-56.8 מיליון בני אדם בעולם זקוקים מדי שנה לטיפול פליאטיבי, ורק כ-14% מהם מקבלים אותו.


המשמעות היא שמשפחות רבות נשארות לבד בדיוק בתקופה שבה הן זקוקות לתמיכה.


איזה סיוע מעשי אפשר לקבל בבית ובמערכת הבריאות?


מעבר לרגש, יש בתקופה הזו עשרות משימות קטנות שנופלות על בן משפחה אחד, בדרך כלל זה שגר הכי קרוב.


הסיוע המעשי נועד לפרק אותן לסדר ברור.


הציר המרכזי הוא "טיפול פליאטיבי", טיפול שמטרתו להקל על כאב ועל תסמינים ולשפר איכות חיים, ואפשר לקבל אותו גם במקביל לטיפול במחלה עצמה.


הציר השני הוא "הוספיס", מסגרת טיפולית לחולים בשלב מתקדם שמתמקדת בנוחות ובכבוד, ופועלת בבית או במוסד.


ההבדל ביניהם ומקום הטיפול משפיעים על היומיום של המשפחה, ולכן כדאי להכיר את שתי האפשרויות לפני שמגיע משבר.


בפועל, הסיוע המעשי כולל בדרך כלל:


  • תיאום בין בית החולים, הרופא המטפל וקופת החולים, כדי שהמידע לא יאבד בין הגורמים.

  • בירור זכאויות מול ביטוח לאומי, למשל גמלת סיעוד, שמותנית בתנאי זכאות.

  • ציוד סיעודי לבית, כמו מיטה מתכווננת או מזרן מונע פצעי לחץ, בהתאם לקופה ולהמלצת הצוות.

  • ריכוז התיק הרפואי, רשימת התרופות ומספרי הטלפון החשובים במקום אחד נגיש.

  • חלוקת תפקידים ברורה בין בני המשפחה, כדי שאף אחד לא יישחק לבד.


הטבלה הבאה מסכמת מי עושה מה, כדי לדעת למי לפנות עם כל שאלה:


גורם

מה הוא מספק

מתי פונים

צוות טיפול פליאטיבי

הקלה בכאב ובתסמינים, ייעוץ רפואי למטופל ולמשפחה

כבר בשלב מוקדם של מחלה מתקדמת

הוספיס

טיפול בנוחות ובכבוד, בבית או במוסד

כשהמחלה מתקדמת והטיפול מתמקד באיכות החיים

עובד סוציאלי בבית החולים או בקופה

זכויות, גמלאות והפניות לשירותים

מיד עם האבחנה ובכל שלב בהמשך

גורם מלווה עצמאי

מידע על החוק, על הנחיות מקדימות ועל ייפוי כוח, ותמיכה בבירורים של המשפחה

כשצריך להסדיר החלטות מראש או לברר אפשרויות


איך מתכוננים להחלטות רפואיות לפני שהן דחופות?


החלטות רפואיות בשלב מתקדם מתקבלות לעיתים בחדר מיון, באמצע הלילה ובלחץ.


הכנה מראש מאפשרת שההחלטה תשקף את רצון המטופל ולא את הפאניקה של הרגע.


בישראל המסגרת החוקית היא חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005.


החוק מגדיר חולה הנוטה למות כמי שסובל ממחלה חשוכת מרפא, ולפי הערכת רופא מומחה תוחלת חייו אינה עולה על שישה חודשים.


החוק מאזן בין קדושת החיים לבין כיבוד רצון המטופל, ובמקרים מסוימים ובהתאם לתנאים הוא מאפשר שלא להתחיל טיפול מאריך חיים, ובמקרים מוגדרים גם שלא לחדש טיפול לסירוגין, לפי רצונו.


החוק אינו מתיר המתת חסד פעילה.


שני כלים מרכזיים מאפשרים להסדיר את הרצון מראש:


  • הנחיות רפואיות מקדימות: המטופל מציין אילו טיפולים הוא מבקש ואילו לא, למשל החייאה או הנשמה מלאכותית, למקרה שלא יוכל להביע את רצונו.

  • ייפוי כוח רפואי: מינוי "מיופה כוח", אדם שנותן הסכמה או סירוב לטיפול בשם המטופל לפי ערכיו.


יש גם "ייפוי כוח מתמשך", מסמך לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות שרושמים אצל האפוטרופוס הכללי, ושיכול לכלול גם החלטות רפואיות.


ההבדל בין הכלים ותוקפם נקבעים לפי הנסיבות, ולכן כדאי לעבור עליהם עם הרופא המטפל ועם יועץ משפטי.


לקראת השיחה עם הרופא כדאי להכין שאלות מראש:


  1. מה צפוי להיות מהלך המחלה בחודשים הקרובים?

  2. אילו טיפולים עוד רלוונטיים ומה מטרתם?

  3. מה עושים כשיש החמרה בבית, ולמי מתקשרים בשעות הלילה?

  4. מה המשמעות של החייאה או הנשמה במצב שלי?

  5. איך מתעדים את רצוני כך שכל הצוותים יכירו אותו?


כשהמסמך חתום והמשפחה יודעת מה כתוב בו, למטופל ולקרובים אליו נחסכים ויכוחים ברגע שבו אין כוח להתווכח.


מתי נכון לפנות לגורם מלווה ומה הוא לא יכול לעשות?


אין צורך לחכות לשלב מתקדם.


פנייה מוקדמת מתאימה כשמתקבלת אבחנה של מחלה מתקדמת, כשבני המשפחה חלוקים ביניהם, כשהמטופל שואל על אפשרויות שהוא לא מכיר, או כשפשוט חסר מי שיסביר את התמונה כולה.


פנייה אינה מחייבת להחליט על דבר, וחלק מהמשפחות מסתפקות בהסדרת טיפול פליאטיבי והנחיות מקדימות.


חשוב גם להיות ברורים לגבי הגבולות.


גורם מלווה אינו מטפל רפואי ואינו מחליף את הרופא.


הוא גם אינו תחליף לייעוץ משפטי, והוא לא קובע בשם המטופל.


תפקידו להסביר, להקשיב, לארגן ולהוביל לגורמים המתאימים.


יש משפחות שמעלות גם את נושא המתת חסד.


המתת חסד אסורה על פי חוק בישראל ואינה מבוצעת בישראל.


למי שמבקש לברר אפשרות כזו, אנו מלווים את הבירור מול ארגון DIGNITAS בשוויץ, ומסבירים מה נדרש ומה ההבדל בין סדציה פליאטיבית להמתת חסד.


הארגון שומר לעצמו את הזכות לסרב לכל בקשה, ולכן איננו מבטיחים קבלה: ההליך עשוי להתאים לחלק מהפונים ולא לאחרים.


כאמור, איננו נציגה רשמית של הארגון.


המשפחה יכולה לבחור בהוספיס בבית, בטיפול פליאטיבי או בבירור מול גורם בחו"ל, והעיקרון נשאר זהה: ההחלטה שייכת למטופל, והליווי נועד לוודא שהוא מקבל אותה בידע ובשקט.


שאלות נפוצות על המענה למשפחה


אלה שאלות שמשפחות שואלות אותנו אחרי שהן כבר מכירות את התמונה הכללית.


לא.

הליווי פועל לצד הצוות הרפואי ואינו מחליף אותו.

הרופא המטפל, צוות הטיפול הפליאטיבי והאחיות נשארים הגורם שמחליט על טיפול ועל תרופות, והליווי עוזר למשפחה להבין ולתאם.

המונח "חולה סופני" נפוץ בשיח היומיומי, ואילו "חולה הנוטה למות" הוא הגדרה משפטית עם תנאים: מחלה חשוכת מרפא והערכת רופא מומחה לפיה תוחלת החיים אינה עולה על שישה חודשים.

לא כל חולה סופני עונה על ההגדרה הזו בכל שלב.

לעיתים כן, אבל זה תלוי ביכולת של המטופל להבין ולהביע את רצונו.

ככל שמקדימים, כך יש יותר חופש בבחירה, ולכן אנו ממליצים לא לדחות.

בהחלט לא.

ליווי לחולים סופניים כולל גם משפחות שמתמקדות בטיפול פליאטיבי ובהסדרה מראש בלבד, וההחלטה אם לברר אפשרויות נוספות שייכת למטופל.


ליווי לחולים סופניים עם משאלה אחרונה Last-Wish: הצעד הראשון


תקופה כזו אינה צריכה להיות מנוהלת בבדידות.


כשהתמיכה הרגשית, הסיוע המעשי וההסדרה המשפטית והרפואית מתחברים, גם הימים הקשים מקבלים מבנה, והמטופל נשאר במרכז.


במשאלה אחרונה Last-Wish אנחנו מלווים משפחות בשיחה רגועה וללא שיפוטיות, מסבירים את חוק החולה הנוטה למות, את ההנחיות המקדימות ואת ייפוי הכוח, ומי שמבקש יכול לברר איתנו גם את האפשרות לתהליך בשוויץ.


איננו מבטיחים תוצאה, ואנו מכבדים כל בחירה.


אם אתם או יקירכם זקוקים לליווי לחולים סופניים, צרו איתנו קשר ונתחיל מהשאלות שמטרידות אתכם.

 
 
 

תגובות


bottom of page