ייפוי כוח רפואי: מה הוא מאפשר ומה ההבדל מהנחיות מקדימות

ייפוי כוח רפואי הוא מסמך שבו אדם בגיר וכשיר ממנה אדם אחר, "מיופה כוח" (מי שמוסמך לקבל החלטות רפואיות בשמו), שיפעל כשהוא עצמו לא יוכל להחליט או להביע את רצונו. "הנחיות רפואיות מקדימות" (מסמך שבו האדם מפרט מראש אילו טיפולים הוא מבקש לקבל ואילו לא) הן דבר אחר: הן מתעדות את הרצון עצמו, ואילו המינוי קובע מי יפעל לפיו וימלא אותו בתוכן במצבים שאי אפשר היה לצפות.

בישראל ההסדרים האלה מעוגנים בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, ו"ייפוי כוח מתמשך" מוסדר בנוסף בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

הכי נכון לא לבחור בין השניים אלא להשלים אחד באמצעות השני.

אנחנו במשאלה אחרונה Last-Wish מלווים חולים ומשפחות בשאלות האלה כחלק מהמידע והייעוץ שלנו בנושא חוק החולה הנוטה למות, הנחיות רפואיות מקדימות וייפוי כוח.

איננו מחליפים עורך דין או רופא מטפל, אבל אפשר להתחיל אצלנו בהבנה רגועה של האפשרויות.

מי שרוצה לברר מה מתאים למצבו מוזמן לפנות אלינו לשיחה ראשונית.

מהו ייפוי כוח רפואי ומה הוא מאפשר?

ייפוי כוח רפואי עונה על שאלה אחת: מי ידבר בשמי כשאני לא אוכל.

האדם בוחר אדם שהוא סומך עליו, לרוב בן זוג, בן או בת, או חבר קרוב, וקובע שהוא יהיה הכתובת של הצוות הרפואי בכל הנוגע להחלטות על הטיפול.

כך הצוות לא נאלץ לחפש מי מבני המשפחה מוסמך להחליט, ולא נוצרת מחלוקת ברגע שבו אף אחד לא רוצה אותה.

בפועל מיופה הכוח יכול לשוחח עם הרופאים, לקבל מידע רפואי, להסכים לטיפול או לסרב לו, ולפרש את רצון האדם כשהמצב מורכב יותר ממה שכתוב במסמך.

הוא אינו פועל לפי שיקוליו שלו, אלא לפי מה שהאדם היה רוצה.

לכן חשוב שהאדם ישוחח איתו מראש, ולא רק יחתום.

יש גם גבולות.

מיופה כוח אינו יכול לדרוש מהצוות הרפואי פעולה שהחוק אוסר.

המתת חסד אסורה בישראל, ואין מסמך שמתיר אותה.

ייפוי כוח מסדיר את אופן קבלת ההחלטות בתוך המסגרת שהחוק מאפשר, ולא מרחיב אותה.

לדברי עורך דין העוסק בכשרות משפטית וייפוי כוח מתמשך: "הטעות הנפוצה היא לחתום ולא לספר לאיש.

מיופה כוח שלא שמע מהאדם מה חשוב לו נאלץ לנחש ברגע הקשה ביותר, ולנחש לבד."

דוגמה פשוטה ממחישה את הערך של המינוי.

אדם עובר אירוע מוחי ואינו מסוגל לתקשר, והצוות צריך להחליט תוך שעות ספורות אם להתחיל טיפול מסוים.

כשיש מיופה כוח, יש מי שאפשר לפנות אליו מיד, והוא יכול לספר לצוות מה האדם אמר בעבר על ערכיו, על הפחדים שלו ועל מה שנחשב בעיניו חיים ראויים.

בלי מינוי, הצוות נאלץ לברר מי מבני המשפחה זמין ומי מהם מכיר את האדם, והזמן הזה יקר.

מה ההבדל בין הנחיות רפואיות מקדימות למינוי מיופה כוח?

ההבדל המרכזי הוא בין תוכן לבין אדם.

הנחיות מקדימות הן התוכן: אילו התערבויות רפואיות האדם רוצה, למשל הנשמה מלאכותית או הזנה דרך צינור, ובאילו נסיבות הוא מעדיף טיפול מקל ולא טיפול מאריך.

מינוי מיופה כוח קובע מי יבצע ויפרש.

לכל אחד מהם חולשה משלו כשהוא עומד לבדו.

הנחיות בלי מיופה כוח עלולות להיות כלליות מדי מול מצב קליני ספציפי, ואין מי שיסביר לצוות מה הכוונה.

מיופה כוח בלי הנחיות כתובות נשאר עם ניחושים, וזה מעמיס עליו נטל רגשי כבד.

השילוב נותן גם כיוון ברור וגם מי שאחראי ליישם אותו.

הטבלה מסכמת את שלושת המסמכים הנפוצים בישראל:

מסמך	מה הוא קובע	מי מקבל את ההחלטות	הערות
הנחיות רפואיות מקדימות	את רצון האדם לגבי טיפולים לקראת סוף החיים	הצוות הרפואי, לפי הכתוב	מוסדרות בחוק החולה הנוטה למות
מינוי מיופה כוח לפי חוק החולה הנוטה למות	מי ידבר בשם האדם בענייני טיפול	מיופה הכוח	מתאים כשרוצים מישהו שיפרש את הרצון
ייפוי כוח מתמשך	מי יטפל בענייני האדם כשייפגע כושרו, כולל ענייני בריאות ורכוש, לפי מה שנקבע	הממונה במסמך	נחתם בפני עורך דין העומד בתנאי החוק ונרשם אצל "האפוטרופוס הכללי"

ההבחנה הזו חשובה במיוחד למי שכבר מתמודד עם אבחנה קשה, כי חלק מההסדרים מותאמים דווקא למצב שבו המחלה כבר מוכרת, וחלק מיועדים לכל אדם בריא שרוצה להתכונן מראש.

מתי כדאי להסדיר את המסמכים ואיך עושים זאת?

הזמן הטוב ביותר הוא כשהאדם עדיין כשיר, רגוע ויכול לשוחח.

רבים מניחים שמדובר במסמך רק לאנשים מבוגרים או חולים, אבל תאונה או אירוע פתאומי יכולים לקרות בכל גיל.

מי שכבר מקבל אבחנה של מחלה מתקדמת נמצא בנקודה שבה הסדרה ברורה מועילה במיוחד לו ולמשפחתו.

הדרך לעשות זאת מתחילה בשיחה.

האדם חושב מה חשוב לו: להישאר בבית, להימנע מטיפולים פולשניים, או לנסות כל טיפול אפשרי.

אחר כך הוא בוחר את מי שימנה, ומוודא שהאדם הזה מוכן ויודע מה נדרש ממנו.

רק אחרי זה מגיעה העריכה הפורמלית.

את הנוסח עצמו כדאי לערוך מול גורם מוסמך.

הנחיות מקדימות נערכות לפי הטפסים וההנחיות של משרד הבריאות, וייפוי כוח מתמשך נערך בפני עורך דין ונרשם אצל האפוטרופוס הכללי.

כל מסמך כזה נכנס לתוקף בתנאים שנקבעו בו או בחוק, ולכן שווה לבדוק מה נקבע לגבי מועד כניסתו לתוקף.

אחרי החתימה, המסמך צריך להיות זמין.

כדאי לתת עותק למיופה הכוח, לרופא המשפחה ולבני המשפחה הקרובים, ולבדוק מדי פעם אם הוא עדיין משקף את רצון האדם.

מסמך שנחתם לפני עשר שנים ואיש לא יודע איפה הוא נמצא, לא עוזר כשצריך אותו.

לפני הפגישה עם מיופה הכוח כדאי להכין כמה שאלות לשיחה: איך האדם מגדיר איכות חיים, מה הוא היה רוצה שיקרה אם לא יוכל לתקשר, האם יש טיפולים שהוא מעדיף להימנע מהם בכל מקרה, ואיפה הוא מעדיף להיות בימיו האחרונים, בבית, בבית חולים או בהוספיס.

אפשר לערוך את השיחה בכמה מפגשים קצרים, ואין צורך לסיים הכול בישיבה אחת.

מי שמרגיש שהשיחה קשה לו יכול לכתוב את התשובות בעצמו ולהעביר אותן לאדם שמינה, כך שיהיה לו משהו מוחשי להיעזר בו.

איך זה קשור למשפחה שמתמודדת עם מחלה סופנית?

למשפחה שבה יש חולה סופני, ההסדרה אינה עניין טכני.

היא נותנת למטופל תחושה שהקול שלו נשמע גם כשכוחותיו נחלשים, ולמשפחה ודאות לגבי מי מחליט ועל סמך מה.

כשיש מסמך ברור, הדיונים בצוות הרפואי נעשים ממוקדים יותר, וקרובים נחסכים ממחלוקות שנוצרות לעיתים דווקא מתוך אהבה ופחד.

הסדרה כזו מתאימה לכל שלב בהתמודדות, גם כשהחולה בוחר להמשיך בטיפולים וגם כשהוא בוחר בטיפול פליאטיבי או בהוספיס.

אנחנו מציעים בנוסף ליווי לחולים סופניים, הכולל תמיכה מעשית ורגשית לחולה ולבני משפחתו, ויכולים לעזור לארגן את השאלות לפני הפגישה עם הרופא או עם עורך הדין.

יש משפחות שבוחנות גם אפשרות מחוץ לישראל.

המתת חסד אסורה בישראל ואינה מתבצעת בה, אבל בשוויץ פועל ארגון DIGNITAS, ואנחנו מלווים ישראלים בהליך מולו משנת 2019, יותר ממאה במספר.

אנחנו גוף מלווה עצמאי ולא נציג רשמי של הארגון, והוא שומר לעצמו את הזכות לסרב לכל בקשה, ולכן איננו יכולים להבטיח קבלה.

מסמך ישראלי אינו מחליף את הדרישות של ההליך בחו"ל, אבל מיופה כוח שמכיר את רצון האדם יכול לסייע במעבר בין המסמכים.

שאלות נפוצות על ייפוי כוח והנחיות מקדימות

כמה שאלות שמשפחות שואלות אותנו אחרי שהן מבינות את ההבדלים:

האם אפשר לשנות או לבטל מסמך אחרי שנחתם?

כל עוד האדם כשיר ויכול להביע את רצונו, הוא רשאי לעדכן או לבטל.

מומלץ לעשות זאת באותו אופן פורמלי שבו נערך המסמך, ולהעביר את הנוסח החדש לכל מי שקיבל את הישן, כדי שלא יישאר בידי מישהו נוסח שאינו מעודכן.

את מי כדאי למנות כמיופה כוח?

את מי שמסוגל להישאר רגוע מול צוות רפואי, מכיר את הערכים של האדם ומוכן לבצע גם החלטה שאינה קלה לו אישית.

לא תמיד זה בן המשפחה הקרוב ביותר.

מומלץ גם לשקול מיופה כוח חלופי, למקרה שהראשון לא יוכל.

מה קורה אם אין מסמך כלל?

הצוות הרפואי ישקול מה היה רצון המטופל לפי מה שידוע על ערכיו והעדפותיו, בשיחה עם בני משפחה, ובמקרים מסוימים גם דרך ועדת אתיקה של המוסד.

התהליך עלול להיות ארוך ומעורר מתח, ולכן הסדרה מראש מקלה על כולם.

האם המסמכים משפיעים על פנייה לטיפול בחו"ל?

הם אינם תנאי להליך כזה ואינם תחליף לדרישות של הארגון או של המדינה שבה הוא פועל.

אבל הם מבהירים את רצון האדם ומי מייצג אותו, וזה יכול להקל על המשפחה גם בהחלטות ובתיאום מול גורמים רפואיים.

כל מקרה נבחן לגופו.

בבית שבו המסמכים כבר מסודרים, בני המשפחה יכולים להשתמש בזמן שנשאר לדברים אחרים: להיות יחד, לשוחח ולסגור עניינים פתוחים, ולא להתווכח על החלטות רפואיות.

גם מיופה הכוח נהנה מכך, כי הוא יודע שהוא פועל לפי רצון שהאדם עצמו ניסח, ולא לפי דעתו האישית.

זה מקל עליו נפשית גם אחרי שהמצב משתנה.

ייפוי כוח רפואי וליווי של משאלה אחרונה Last-Wish: איך מתחילים

ייפוי כוח רפואי וההנחיות הרפואיות המקדימות משלימים זה את זה: ייפוי הכוח קובע מי מחליט, וההנחיות מבהירות מה חשוב לאדם.

הסדרה שקטה ומוקדמת מאפשרת לאדם לשמור על האוטונומיה שלו, ולמשפחה לפעול מתוך בהירות ולא מתוך מחלוקת.

זו החלטה אישית, ואין בה דרך אחת נכונה.

אנחנו במשאלה אחרונה Last-Wish מלווים משפחות בשאלות האלה בגובה העיניים וללא שיפוטיות, בין אם הן מתמקדות בהסדרה בישראל ובין אם הן בוחנות גם מסלול בשוויץ, בלי להבטיח תוצאה.

מי שרוצה להבין איך מסדירים ייפוי כוח רפואי בצורה שמתאימה לו ולמשפחתו, מוזמן לפנות אלינו, ונשמח להקשיב ולהסביר.