top of page
חיפוש

זכויות החולה הנוטה למות מול הצוות הרפואי

15 בנוב׳
זמן קריאה 5 דקות

זכויות החולה הנוטה למות כוללות את הזכות לקבל מידע מלא על מצבו, להסכים לטיפול או לסרב לו, לקבל הקלה בכאב ובסבל, ולקבוע מראש מי ישמיע את רצונו אם לא יוכל לעשות זאת בעצמו.


ההחלטות מתקבלות בשיחה בין המטופל, הרופא המטפל ובני המשפחה, ורצונו של המטופל הוא נקודת המוצא.


כשהוא אינו יכול להביע אותו, מסמכים שנכתבו מראש, כמו "הנחיות מקדימות" ומינוי נציג, מאפשרים להמשיך לכבד אותו.


משאלה אחרונה מלווה חולים סופניים ובני משפחתם, ומסייעת במידע ובהבנה של חוק החולה הנוטה למות ושל הנחיות רפואיות מקדימות.


כשהשאלה היא על הליך בחו"ל, אנחנו מלווים גם את הפנייה לארגון DIGNITAS בשוויץ, כגוף עצמאי ולא כנציגי הארגון.


אם אתם לא בטוחים איפה להתחיל, אפשר לפנות אלינו ונעבור יחד על המצב והשאלות.


חדר שיחה שקט בבית חולים עם שתי כורסאות, מקום לשיחה על זכויות החולה הנוטה למות

מה הן זכויות החולה הנוטה למות לפי החוק?


חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, מגדיר "חולה הנוטה למות" כמי שסובל ממחלה חשוכת מרפא ושלפי אומדן רפואי תוחלת חייו אינה עולה על שישה חודשים.


זו הגדרה רפואית, והיא נקבעת על ידי הרופא המטפל, במקרים רבים בהתייעצות עם רופא מומחה.


ההגדרה חשובה, כי היא קובעת מתי חלות הוראות החוק על המטופל.


החוק נשען על שלושה ערכים: קדושת החיים, כיבוד האוטונומיה של החולה ואיכות החיים שלו.


בפועל זה מתורגם לכמה זכויות מרכזיות:


  • הזכות לקבל הסבר מלא ובהיר על האבחנה, על הטיפולים האפשריים ועל התוצאות הצפויות של כל אחד מהם.

  • הזכות להסכים לטיפול ולסרב לו, כל עוד המטופל כשיר להחליט.

  • הזכות לקבל הקלה בכאב ובסבל, בין היתר במסגרת "טיפול פליאטיבי", כלומר טיפול שמטרתו איכות חיים ולא ריפוי המחלה.

  • הזכות לקבוע מראש כיצד יטופל אם יאבד את כושר ההחלטה.

  • הזכות לפרטיות ולשמירה על סודיות רפואית, גם מול בני משפחה.


יש גם גבולות.


החוק אוסר המתת חסד ועזרה להתאבדות, ואוסר על הצוות להפסיק באופן אקטיבי טיפול רציף, כמו הנשמה מלאכותית, גם אם זה רצון המטופל.


מי שמחפש מידע על האפשרויות שמחוץ לישראל יכול להתחיל בעמוד על ליווי להמתת חסד בשוויץ, בלי להתבלבל בין מה שהחוק בישראל מתיר לבין מה שנעשה מחוץ לה.


איך מתקבלות החלטות על הטיפול מול הרופאים?


ההחלטות מתקבלות בשיחה, ולא באירוע אחד.


לדברי רופא בכיר בטיפול פליאטיבי, ההחלטות הקשות נובעות בדרך כלל פחות מחוסר ידע רפואי ויותר מכך ששיחה על הרצונות של המטופל נפתחה מאוחר מדי.


מטופל שכשיר להחליט הוא המחליט, והצוות מציג את האפשרויות ואת ההשלכות שלהן.


כשמטופל מבקש להימנע מטיפול מסוים, הרופא אינו מקבל את הבקשה כמובן מאליו אלא בודק מה עומד מאחוריה.


לפעמים מדובר בכאב שאפשר להקל, בפחד שאפשר להרגיע או במידע חסר שאפשר להשלים.


אם המטופל מבין את המצב וחוזר על רצונו, רצונו הוא שקובע, בכפוף להגבלות החוק.


החוק מבחין בין שני סוגי טיפול:


  • טיפול רציף, כמו הנשמה מלאכותית, שאסור להפסיק באופן אקטיבי.

  • טיפול מחזורי, כמו דיאליזה שחוזרת במועדים קבועים, שאפשר להימנע מחידושו אם זה רצון המטופל והוא עומד בתנאים.


ההבחנה הזו מבלבלת משפחות רבות, ולכן כדאי לשאול את הצוות במפורש איזה סוג טיפול מדובר ומה האפשרויות במקרה הספציפי.


כמה שאלות מועילות לשיחה עם הרופא:


  • מה צפוי בעוד שבועות ובעוד חודשים אם נמשיך בטיפול הנוכחי, ומה אם נפסיק?

  • אילו תופעות לוואי יש לטיפול, ומה הן עושות לאיכות החיים?

  • איזו תמיכה פליאטיבית אפשר לקבל כבר עכשיו, במקביל לטיפול הרגיל?

  • מי בצוות הוא איש הקשר שאפשר לפנות אליו כשמשהו משתנה?


אפשר לכתוב את התשובות ולחזור אליהן בשיחה הבאה.


מי שרוצה לדעת איך נראה שלב ההכנה והשיחה עם המשפחה יכול להיעזר בליווי לחולים סופניים, שמלווה את המטופל ואת הקרובים אליו במענה רגשי ומעשי.


מה קורה כשהמטופל כבר לא יכול להביע את רצונו?


כשהמטופל אינו מסוגל להחליט, למשל בגלל ירידה בהכרה או מחלה שפוגעת בהבנה, נשאלת השאלה מי ישמיע את רצונו.


התשובה תלויה במה שהוכן מראש. "הנחיות מקדימות" הן מסמך שבו אדם מתאר כיצד הוא רוצה שיטפלו בו במצבים רפואיים מסוימים, ו"ייפוי כוח רפואי" ממנה אדם שיחליט בשמו.


שניהם נכתבים בזמן שהמטופל כשיר, ושניהם נועדו לחסוך מהמשפחה ניחושים בשעה קשה.


המצב

מי משמיע את רצון המטופל

מה כדאי להכין

המטופל כשיר להחליט

המטופל עצמו

שיחה פתוחה עם הרופא ורישום של ההחלטות העיקריות

המטופל לא כשיר, ויש הנחיות מקדימות

ההנחיות שכתב, בליווי הצוות

עותק זמין לצוות ולמשפחה, ובדיקה שהניסוח ברור

המטופל לא כשיר, ומונה נציג

הנציג שמינה

שיחה עם הנציג על העקרונות והערכים של המטופל

המטופל לא כשיר, ואין מסמך

הצוות הרפואי, בהתייעצות עם המשפחה, לפי מה שידוע על רצונו

איסוף עדויות על דברים שאמר, ופנייה לוועדת אתיקה אם יש מחלוקת


כשאין מסמך, ההחלטה קשה יותר לכולם.


בני משפחה יכולים להבין את אותו אדם אחרת, והצוות נדרש לאזן בין דעות.


לכן הנחיות כתובות, גם קצרות, הן אחד הדברים המועילים ביותר שמטופל יכול להשאיר.


הנחיות רפואיות מקדימות אפשר לנסח עם ליווי, והעמוד על הנחיות רפואיות מקדימות מסביר איך מתחילים.


הנחיות שנכתבו לפני שנים כדאי לקרוא שוב אחרי שינוי במצב הרפואי, כדי לוודא שהן עדיין משקפות את מה שהמטופל רוצה.


מה עושים כשיש אי הסכמה עם הצוות הרפואי?


אי הסכמה אינה סימן שמישהו טועה.


לעיתים הצוות ממליץ על המשך טיפול כי רואה סיכוי סביר לשיפור, והמשפחה חוששת מסבל מיותר.


לפעמים ההפך.


הצעד הראשון הוא שיחה ישירה עם הרופא המטפל, עם בקשה שיסביר את הנימוקים ואת האפשרויות החלופיות.


כשהשיחה לא מספיקה, יש כמה דרכים:


  • בקשת חוות דעת של רופא נוסף, זכות שמוכרת גם בחוק זכויות החולה.

  • פנייה לגורם אחר בצוות, כמו רופא פליאטיבי או עובד סוציאלי, שרואה את התמונה מזווית אחרת.

  • פנייה ל"ועדת אתיקה", צוות של רופאים, אנשי מקצוע ונציגי ציבור שפועל בבתי חולים ובמוסדות רבים ומסייע להכריע בשאלות מורכבות.

  • התייעצות עם עורך דין המתמחה בדיני בריאות, כשיש שאלה משפטית ממשית.


כדאי לגשת לשיחות האלה עם רשימה קצרה של שאלות ועם אדם נוסף שיכול להקשיב, כי במצב רגשי קשה קל לפספס פרטים.


אפשר לבקש גם שהשיחה תתועד בתיק הרפואי.


במקרים מסוימים משפחות מבקשות מידע על חוק החולה הנוטה למות לפני שהן מתייעצות עם הצוות.


משאלה אחרונה מציעה מידע וליווי בנושא החוק, בלי לשפוט ובלי לדחוק באיש להחלטה.


המידע שלנו כללי ואינו מחליף ייעוץ משפטי או חוות דעת רפואית.


שאלות נפוצות


כמה שאלות נוספות שמשפחות שואלות לאחר שהבינו את עקרונות החוק:


מוקדם ככל האפשר, וטוב לפני שהמצב מתדרדר.

שיחה בזמן שהמטופל כשיר ורגוע מאפשרת לו להחליט בלי לחץ, ומקלה על המשפחה אחר כך.

אפשר להתחיל בשאלה פשוטה: מה חשוב לך שיקרה אם המצב יחמיר?

לא.

המתת חסד ועזרה להתאבדות אסורות בישראל, והחוק מאפשר רק הימנעות מטיפול ובלימת סבל במסגרת הכללים שתוארו.

משאלה אחרונה מלווה ישראלים בתהליך מול ארגון DIGNITAS בשוויץ מאז 2019, ובמסגרתו ליווינו יותר מ-100 איש.

אנחנו גוף מלווה עצמאי, לא נציגי הארגון, והארגון שומר לעצמו את הזכות לסרב לכל בקשה, ולכן הליך כזה עשוי להתאים לחלק מהפונים בלבד.

זה תלוי בסוג הטיפול.

טיפול מחזורי אפשר בתנאים מסוימים להפסיק לחדש, וטיפול רציף אסור להפסיק באופן אקטיבי.

כדי לדעת מה חל במקרה שלכם צריך לברר עם הרופא המטפל, ולעיתים עם ועדת אתיקה.

לא תמיד, אבל מסמך כתוב מקל על כולם.

מטופל כשיר יכול להביע את רצונו בעל פה בשיחה עם הצוות.

כשהוא כבר לא יכול, מסמך כתוב או נציג שמונה מראש מספקים לצוות הוראות ברורות.

מידע על טפסים ועל דרכי ההסדרה זמין בעמוד על חוק החולה הנוטה למות באתר שלנו.


זכויות החולה הנוטה למות והליווי של משאלה אחרונה


ההחלטות בסוף החיים מתקבלות בצעדים קטנים: שיחה עם הרופא, מסמך שנכתב מראש, בחירה של אדם שיישא את הקול של המטופל.


ככל שהדברים מתבררים מוקדם יותר, כך נשאר יותר מקום לרצון של המטופל ולשקט של המשפחה.


מי שמכיר את זכויות החולה הנוטה למות יכול לשאול שאלות ממקום יציב, גם כשהמצב עצמו קשה.


משאלה אחרונה מלווה חולים סופניים ובני משפחה בשיחה ובהסדרת מסמכים, ומסייעת גם למי ששוקלים הליך בשוויץ, בלי להבטיח תוצאה ובלי לשפוט.


אם אתם רוצים להבין את זכויות החולה הנוטה למות במצב שלכם, אפשר ליצור איתנו קשר ונשמח להקשיב ולהסביר.

 
 
 

תגובות


bottom of page