המתת חסד -האמנם?
במסגרת שבועת היפוקרטס, התחייבו הרופאים, בין השאר, להציל חיים, ולא לגרום נזק לחולה.
אך מה קורה כשהחולה כלל לא מעוניין בהצלת חייו, והוא בכלל מבקש את נפשו למות ולהגאל מייסוריו? האם החזקתו בחיים
במצב שכזה אינה מהווה יותר נזק מתועלת עבור החולה?
איך בכלל ניתן להחליט בשביל אדם אחר אם חיים המלווים במכאובים מתמידים, והם בהחלט אינם באיכות החיים להם הוא רגיל ושואף - הם הדבר המיטבי עבורו?
האקדמיה ללשון העברית מגדירה את המונח המתת חסד כך: "גְּרִימָה יְשִׁירָה אוֹ עֲקִיפָה לְמוֹתוֹ שֶׁל חוֹלֶה סוֹפָנִי
מִתּוֹךְ יְדִיעָה אוֹ הֲנָחָה שֶׁהוּא מַעֲדִיף מָוֶת מִיָּדִי עַל פְּנֵי יִסּוּרִים מִתְמַשְּׁכִים".
ההגדרה לוקחת בחשבון את הייסורים שהופכים להיות מנת חלקו של החולה, אך האם הייסורים הם ייסורים גופניים בלבד?
האם מעבר לכאבים הפיזיים נלקחים בחשבון גם מכאובי הנפש? האם העובדה שהאדם מבלה את ימיו האחרונים על פני האדמה בצער כבד ובמורל נמוך, קמל לאיטו בעודו רואה את הכאב לא רק בהשתקפות דמותו במראה, אלא גם בעיניהם של אהוביו נלקחת אף היא בחשבון?
ישנם חולים רבים שנגזר עליהם לבלות שנים ארוכות בסבל מתמשך, ומאחר והמתת חסד אינה חוקית במדינת ישראל, מי שחפץ לבחור לסיים את חייו בכבוד, האפשרות היחידה העומדת בפניו היא לעשות זאת מחוץ לגבולות ישראל.
נשאלת השאלה, האם זוהי באמת המתת חסד, כאשר החולה עצמו ממית את עצמו, בצלילות מוחית ובנפש חפצה? האם לא ניתן לראות במעשה שכזה מעשה אחרון של חסד של אותו האדם כלפי עצמו?
הרי אדם שמגיע למצב כזה ולהחלטה שכזו בוודאי לא הגיע לשם בספונטניות או מתוך קלות דעת.
כל מי שהיה לו פעם בעל חיים שהוא אהב מאוד, וטיפל בו כאילו היה ילדו, עצמו ובשרו, ובזמן סבלו נאלץ לבחור עבורו בהמתת חסד, יודע כמה הדבר קשה ומלווה בפרידה כואבת.
למה למרות שמדובר בפעולת המתה הגיוני לנו בני האדם לבחור בה עבור חיית המחמד שלנו, ובו זמנית אנו מתקשים להכיל ולקבל את הרעיון שאדם שסובל יבחר באותה האופציה עבור עצמו?
התשובות לכך הן רבות, החל מאמונה דתית, תקווה לשינוי רפואי קוסמי שיגיע משום מקום, ועד צורך אנוכי שלנו להותיר את אהובינו בחיים.
עבור האדם שהגיע להחלטה זו ההגדרה אינה משנה.
לא משנה לו אם זו המתת חסד על פי ההגדרה או אם זה סיוע בהתאבדות. הדבר היחיד שמשנה לו הוא שהוא עבר את סף הכאב, את קצה יכולת הקיבול לספיגת ייסוריו, וכל שהוא מבקש כעת הוא לעזוב את העולם הזה בכבוד, ולא להגיע למצב קיצון שנפשו אינה מעוניינת ואלי אף אינה חזקה דיה על מנת להתנסות בו.
למות, גם אם זה מתוכנן - זה כאב ראש לא קטן. יש הרבה מה לסדר לפני הצ'ק אאוט מהעולם הזה.
מי שכבר החליט שזוהי הדרך בה הוא בוחר לצעוד את צעדיו האחרונים יעדיף לעשות זאת הן בליווי הרפואי, והן בליווי הטכני של הסידורים הנדרשים על מנת "לנקות שולחן" כדי שאהוביו לא יצטרכו לעשות זאת אחריו.
בנוסף, יש מי שיעדיף לא להפרד, ויש מי שירצה לחשוב גם על הדרך הנכונה עבורו להפרד.
הקושי במימוש החלטה זו נובע גם מן העובדה שלעיתים הסביבה אינה תומכת בהחלטה, או תומכת אך אינה יודעת לקדמה.
לאחר ליווי של עשרות חולים במימוש ההחלטה, בבירוקרטיה הנדרשת, ובסידורים האחרונים יש לנו את התשובות עבורכם, ואת היכולת להקל עליכם את המסע בו בחרתם.